להזמנות: 073-7569371

מפעל החשמל בנהריים

ruttenberg_plant_-_עותק

מפעל נהריים – חזון החשמל

את רעיון הקמתה של תחנת הכוח בנהריים הגה כבר בשנת 1919, פנחס רוטנברג, מהנדס רב פעלים, שעלה מרוסיה. הוא הציב שתי מטרות לביסוס היישוב היהודי בארץ: שליטה על מקורות המים והפקת חשמל כמקור אנרגיה. רק בשנת 1932, נחנכה התחנה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה של ארץ ישראל הופק חשמל מכוח המים בקנה מידה מסחרי.

פנחס_רוטנברג_-_עותק

ב- 5 במרץ 1926, לאחר שקנה 6,000 דונם מהאמיר עבדאללה, ניתן לרוטנברג התוקף הרשמי לזיכיון (ל- 70 שנה) על שימוש במי הירדן והירמוך. הוקמו שכונות "נהריים" ו"תל אור", ובהן הוקמו מקלחות, ספריה, חדר קריאה, מועדון, מאפייה וצרכניה וכן "הבית הלבן". לצורך הקמת הפרויקט בנה רוטנברג סכר גדול על אפיק הירמוך ובכך נוצר אגם טבעי גדול הידוע בשם "אגם רוטנברג". הסכר מטה את הירדן ע"י תעלת בטון באורך של 1.2 ק"מ ובונה מערכת סכרים ענקיים ובתוכם את סכר דגניה, במוצא הירדן מהכנרת, כדי לאגום את מי הכינרת ולווסת את מי הירדן בקיץ. במוצא האגם, דרך סכר "מצודת המים", נפלו המים מגובה של 27 מטר דרך 3 צינורות ענק, אל טורבינות אנכיות שבתוך מבנה תחנת הכוח. זרם המים החזק סובב את הטורבינות וכך נוצר חשמל.

ruttenberg_sluice_-_עותק

תחנת כוח הידרואלקטרית מנצלת את המים הנופלים בכוח הכבידה (גרויטציה) ממקום גבוה למקום נמוך, כדי לסובב טורבינות שמניעות גנראטורים, המייצרים חשמל. בתחנת הכוח נהריים פעלו טורבינות עפ"י אותם עקרונות. התחנה ניצלה את מי הירדן והירמוך ואת הפרש הגבהים שבין ערוצי שני הנהרות לצורך הפעלת הטורבינות שלה. אולם רק בחודשי החורף, בעת שהנהרות שפעו מים, ניתן היה לקבל את כמויות המים הדרושות. כדי לאפשר את המשך פעולת התחנה גם בקיץ, היה צורך לאגור כמויות באמצעות מערכת עניפה של סכרים ותעלות ששירתו את התחנה והיוו למעשה חלק ממנה.

ruttenberg_workers_-_עותק

המפעל עבד בין השנים 1932 – 1948, 16 שנה עבדה התחנה כשעובדיה המסורים נהנים מהיישוב שנבנה עבורם ושהיה ידוע באיכות החיים שבו. פרשת נפילתה של נהריים במלחמת השחרור, (שאגב לא הייתה בתחום המנדט הבריטי) היא מן הפרשיות המעניינות והמוזרות שידעה המדינה באותה תקופה. לאחר אולטימטום של הלגיון – עזבה מחלקת ההגנה את המקום ונשארו רק העובדים שהיו בעלי תעודות זהות ירדניות להפעלת התחנה ולאחזקתה. במאי 1948 נלקחו בשבי 30 מאנשי נהריים ובהם שתי נשים. השבויות הוחזרו כעבור חודש מן השבי ואילו השבויים – לאחר תשעה חודשים.

המשורר והמלחין מרדכי זעירא, הקדיש שיר שבעתיד רקם עור וגידים – "שיר הרשת" שמו:

הזקן, זקן
הזקן מנהריים
הוא הקים את המפעל
לא היה שם כלום
לא היה, היו רק מים
ועכשיו יש "לב חשמל"…

עלי ים עלי יבשת
כך בנה נבנת הרשת
פתח גומה
הקם עמוד
הברג בדיל ומתח החוט…

אנו זרם, הי
אנו זרם, אנו מרץ
כל חיינו הם חשמל
נחשמל, הו הי
נחשמל את כל הארץ
בנה הרשת – וחסל…